Frumming Out, Fitting In - A Source Sheet

Our Beit Midrash is presenting a Shiur Theatre installment this Shabbos; it's entitled "Frumming Out, Fitting In". The basic plot: The Sale of Yosef is moved up to 2013. Yosef interprets Mohammed Morsi's dreams, becomes the Chief Economic Advisor, and then is deported when Moris is deposed. Yosef comes home, after 13 years in Egypt, as a Breslover Chasid. Yaakov and Yosef then try to find a modus vivendi going forward...

In case anyone finds the topic interesting, here is the source sheet accompanying the drama:

Frumming Out, Fitting In

R' Mordechai Torczyner – torczyner@torontotorah.com

Act One: Swapping Minhagim (Customs)

1.   Tur Choshen Mishpat 368, citing Rav Sherira Gaon (10^th century Babylon)

ומה שכתבת שיש מנהג במקומכם שהקונה מהלסטין וגנבים מחזיר לבעלים ונוטל מה שהוציא אם בודאי כך הוא חייב כל אדם לבלתי שנות מנהגם דאמרינן מנלן דמנהגא מילתא היא שנאמר אל תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים וכ"ש בדבר שיש בו תקנה גדולה והסרת מריבה לפיכך עשו כמנהגכם ולא תשנו ושלום

As far as your local custom, that one who purchases from bandits and thieves must return it to the owners and collect his expenditures from them: If this is so, then all are obligated not to diverge from the custom. As we say: "How do we know that custom is substantive? Deuteronomy 9:14 states, 'Do not trespass the boundary of another, set by early generations.'" This is certainly true for a practice which inolves great improvement and elimination of strife. Therefore, do according to your custom, do not diverge, and be at peace.

2.   Sheiltot of Rav Achai Gaon (8^th century Babylon), Vayyakhel 67

רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא לטייה משום דקא עביד בפוריא ולא צמח כיתניה ואמאי עבד רב הכי והא אמר מר לא קבילו י"ט עילוייהו אמרי רב כהנא אתרא דנהיג שלא לעשות מלאכה אי הכי לשמותיה שמותיה אמרי כיון דלא צמח כיתניה היינו שמתא ומנלן דמנהגא מילתא היא אמר רבא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר רב דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

Rav saw someone planting flax on Purim. Rav cursed him for working on Purim, and his flax did not grow. But why did Rav do thus? Have we not learned that they did not accept Purim as such a holiday [on which planting would be prohibited]? Rav Kahana explained: This was a place where their custom was not to work on Purim. Then why did Rav not excommunicate him? The failure of his flax was his excommunication. And how do we know that custom is substantive? Rava bar Abba cited Rabbi Yochanan citing Rav: Proverbs 1:8 says, "Listen, my son, to the ethical instruction of your father, and do not reject the teachings of your mother."

3.   Jerusalem Talmud, Yevamot 12:1

ר' בא רב יהודה בשם רב אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל שומעין לו. שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו. שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל. והמנהג מבטל את ההלכה.

Rabbi Ba and Rav Yehudah said, citing Rav: Were Elijah the Prophet to come and declare that a shoe may be used for the chalitzah rite, we would listen. Were he to say that we may not use a sandal, we would not listen to him, for many customarily use the sandal, and custom overrides law.

4.   Emile Durkheim (20^th  century France), The Elementary Forms of the Religious Life

If religion has given birth to all that is essential in society, it is because the idea of society is the soul of religion.

5.   Rich Sosis and Candace Alcorta, Signaling, Solidarity and the Sacred, Evolutionary Anthropology (2003) http://www.anth.uconn.edu/faculty/sosis/publications/sosisandalcortaEA.pdf

These authors maintained that one of the primary functions of religion is the promotion of group solidarity.  They argued that collective rituals enable the expression and reaffirmation of shared beliefs, norms, and values, and are thus essential for maintaining communal stability and group harmony.

6.   Talmud, Pesachim 50b-51a

דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור – אי אתה רשאי להתירן בפניהם.

Regarding practices which are permitted, but people customarily prohibit: You may not permit these in front of them.

7.   Rabbi Ben Zion Uziel (20^th century Israel), Piskei Uziel b'She'eilot haZman 2

כל חלוקי מנהגים בתפלות, מעשי המצות והוראות חלוקות בענינים צבוריים שנעשים בפומבי בבית הכנסת אחד, הם בכלל אזהרות לאו דלא תתגודדו; וקרוב הדבר לומר שזה הוא בגדר מצוה הבאה בעבירה, וברור הוא שאין זה מצוה מן המובחר ואדרבה מצוה עלינו לקיים ולהבליט בכל מצבינו ועבודתינו לצור ישענו אחדות עם ישראל ותורתו, שבה מתפאר בעמו.

All division of custom in prayer and mitzvah activities, and contradictory rulings issued regarding communal matters performed in public in one synagogue, fall under the prohibition of "You shall not split yourselves." One could almost call this a mitzvah achieved through transgression! It is clear that this is not the choicest form of the mitzvah; just the opposite, we are obligated to maintain and make evident, in our every situation and service of the Gd of our salvation, the unity of the nation of Israel and its Torah, via which Gd is glorified among His people.

8.   Rabbi Isaac ben Sheshet Perfet (Rivash) (14^th century Spain), Responsum 105

ואפשר שיש דברים שאין סתם מנהג מבטל הלכה, אלא הלכה רופפת, אבל הלכה ברורה, אין מנהג סתם מבטלה, אלא מנהג שהתנו עליו בני העיר.

[This source deals with protocols for contracts, established by local custom.] There may be cases in which a generic custom will not override law, unless that law is uncertain. Clear law cannot be overridden by generic custom, but only by custom stipulated by communal agreement.

9.   Rav Hai Gaon (10^th century Babylon), cited in T'mim De'im of Raavad 119

מנין אנו יודעים כי יש עלינו מצוה לתקוע ביום זה? ועקר התורה הכתובה מנין אנו יודעים כי היא תורת משה שכתבה מפי הגבורה, אלא מפי עם ישראל, הנה אלו המעידים עליה גם הם מעידים כי במעשה יצאנו ידי חובותינו וכי כן העתיקו בקבלה מפי הנביאים הלכה למשה מסיני. ודברי הרבים הוא המוכיח על כל משנה ועל כל גמרא, ויותר מכל ראיה מזה פוק חזי מה עמא דבר, זה העיקר והסמך ואחר כך אנו מביטים בכל הדברים שנאמרו במשנה או בגמרא בענין הזה, ומה שיעלה מהם ויתרץ כאשר את נפשותינו מוטב, ואם יש בה כלום שלא יתכוין כאשר בלבבינו ולא יתברר בראיה אינו עוקר את העיקר.

How do we know that we are obligated to blow shofar on this day? And regarding the essential text of the Torah, how do we know that this is the Torah of Moshe, written from Gd's word? It is from the mouth of the Jewish nation. Their mouths testify to it, and they also testify that our deeds fulfill our ritual obligations, and that this has been transmitted by tradition from the prophets, the law of Moshe at Sinai. The words of the masses testify to every mishnah and gemara, and beyond any proof is the [Talmudic] principle, "Go see what the nation says." This [national practice] is the essence and basis, and after that we look at the declarations of the mishnah and gemara in such matters, and whatever emerges from them and we resolve is good. Anything that does not match that which is in our hearts and which cannot be proved does not uproot the essence.

Act Two: Accepting personal stringencies

10.      Maimonides (12^th century Egypt), Mishneh Torah, Hilchot Deiot 4:2

לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו

One should not eat to the point that his stomach is full; he should lack about one-quarter of his satiation.

11.      Rabbi Yehudah haChasid (12^th century Germany), Sefer Chasidim 12

והגדר הגדול והמופלא עזיבת המאכלות. כי שביעת המאכלות מביאים לידי הרהורים רעים. כיצד הי' לפניו מאכל מדגים או מבשר או משאר מעדנים אל ימנע מלאכול כלל אלא משום יראת ד' שלא למלאות כרסו עד כדי השגת תאותו

The great and superior fence for this [special piety] is abandonment of food, for satiation brings on bad thoughts. How should one practice this? If he has fish or meat or other delicacies before him, he should not refrain from eating altogether, but out of awe of Gd he should not fill his belly to the complete realization of his desires.

12.      Talmud, Berachot 17b

כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו לא קא עביד - מיחזי כיוהרא

[Addressing a personal stringency to avoid work on Tishah b'Av, in a place where the community normally does work:] Since everyone does work, and he does not do work, this will appear like self-righteous arrogance.

13.      Rabbi Yisrael Meir Kagan (20^th century Poland), Biur Halachah 639:7 וכל הפטור

זה הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד איסור כמו במצטער דהוי חילול יום טוב

[Regarding the Code of Jewish Law's condemnation of a Jew who sits in a succah in the rain:] This applies specifically where there is a violation of law involved, as in the case of one who is pained, thereby desecrating Yom Tov.

14.      Tosafot Chullin 2b אבל

וא"ת והא כתיב (בראשית כח) וידר יעקב נדר וכתיב (יונה ב) את אשר נדרתי אשלמה וי"ל דבשעת צרה שרי כדאמרינן...

[Regarding rabbinic disapproval of taking vows:] You might ask: Genesis 28 records, "And Yaakov vowed," and Yonah 2 states, "That which I have vowed, I will fulfill!" One could say that in a time of need this is permitted…

15.      Talmud, Bava Metzia 30b

והודעת להם (שמות יח) זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין... דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין

"And you shall inform them" – This refers to [Torah] their source of life. "The path" – This refers to acts of kindness. "They will walk" – This is examining the sick. "In it" – This is burial. "And the deed" – This is justice. "They will perform" – This is to transcend the letter of the law… As R’ Yochanan taught, that Jerusalem was destroyed only because they judged the law of Torah therein. Should they have used the laws of force?! Rather, they insisted on the law of Torah, and did not transcend the letter of the law.

16.      Talmud, Pesachim 40a

בעל נפש - אפילו חיטין דשרירי לא ילתות.

A person of spiritual strength will not even soak wheat, which is tough, on Passover.

17.      Nachmanides (13^th century Spain) to Leviticus 19:2

בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.

After the text specified that which is entirely prohibited, it instructed, generally, to separate from the permitted.

18.      Talmud, Berachot 30a

מהיות טוב אל תקרא רע.

Given the chance to be good, do not put yourself in a position to be called bad.

19.      Rabbi Aharon Lichtenstein (21^st cent. Israel), Does Judaism Recognize an Ethic Independent of Halakhah?

If, however, we recognize that Halakhah is multiplanar and many dimensional; that, properly conceived, it includes much more than is explicitly required or permitted by specific rules, we shall realize that the ethical moment we are seeking is itself an aspect of Halakhah.

20.      Deuteronomy 13:1

אֵת כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:  

Regarding all that I command you, take care to practice it. Do not add to it, and do not subtract from it.

Act Three: Personal Practices, Communal Strife

21.      Talmud, Nazir 4b

אמר לי: רועה הייתי לאבי בעירי, והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו: ריקה! מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, שסופך להיות רמה ותולע'? העבודה, שאגלחך לשמים! עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: כמותך ירבו נזירים בישראל

He told me, "I was a shepherd for my father in my town, and I went to draw water from the spring, and I saw my reflection. My nature became agitated and began to draw me from the world. I told myself: Empty one! Why are you arrogant about a world that is not your own, when in the end you will be decay and worms? By the Temple Service, I will shave you off for the sake of Heaven!" I stood and kissed him on his head and said, "May there be many more nazirites like you in Israel."

22.      Rabbi Yehudah haChasid (12^th century Germany), Sefer Chasidim 11

וזה שורש החסידות שצריך לעשות לפנים משורת הדין בכל דבר שנאמר (תהלים קמ"ה י"ז) וחסיד בכל מעשיו

This is the root of piety: One must transcend the law in all matters, as it is said, "Gd is pious in all of His deeds."

23.      Mishnah Berachot 2:5

מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת:

Rabban Gamliel recited Shema on the night he was married. His students said to him, "Haven't you taught us, our master, that a groom is exempt from reciting Shema on the first night?" He replied, "I won't listen to you, to keep myself from recognizing G-d as king even for a moment."

24.      Lawrence Kohlberg (20^th century USA), Stages of Moral Development

III. Post-Conventional, Autonomous, or Principled Level: The individual makes a clear effort to define moral values and principles that have validity and application apart from the authority of the groups of persons holding them and apart from the individual's own identification with the group.

25.      Proverbs 22:6, R’ Shimshon Raphael Hirsch translation

חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה:

Raise the boy according to the course his life will take when he is grown; then he will not depart from it even in his old age.

26.      Rabbi Moshe Sofer (Chatam Sofer) (18^th/19^th century Hungary) 1: Orach Chaim 197

כל האמור להלכה בש"ע היא תורה נתונה לכל ישראל בשוה ואין בודד במועדיו, אכן מי שאין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו [עי' יבמות ק"ט ע"ב] כי זה נעשה מצות אנשים מלומדה ואב לבנים יודיע, ע"כ כל המתחסד עם קונו ניכר במעלליו מה שלבו בודה לשם ד' להזיר נזיר מכל מה אשר ידבנו לבו ובזה אין סגנון א' עולה לשנים כי אין לב ב' בני אדם שוה באהבת ד'

All of the law which is contained in the Shulchan Aruch is that which was given equally to all Israel, with no one excluded. However, he who possesses only Torah does not even possess Torah (see Yevamot 109b), for then his performance becomes trained habit, and that which fathers pass on to sons (Yeshayah 38:19). Therefore, he who would act piously with his Creator would be recognized by his deeds – that which his heart originates for the sake of heaven, to vow as a nazirite in whatever manner his heart desires. In this matter no two individuals have the same style, because no two people love Gd in the same way.

27.      Rabbi Naftali Zvi Yehudah Berlin (Netziv) (19^th century Russia) to Numbers 24:6

כל גן יש בו מין א' שהוא העיקר, אלא שסביביו נזרע עוד הרבה מינים מעט מעט. כך כל איש ישראל מלא מצוות ד' אבל כל א' יש לו מצוה א' ביחוד להיות נזהר בה ביותר כדאיתא במכילתא פ' בשלח רנ"א כל העושה מצוה א' באמנה זוכה וכו' ובירושלמי קידושין סוף פ' א' על המאמר כל העושה מצוה א' מטיבין לו וכו' ומפרש בירושלמי שעושה מצוה א' בזהירות יתירה.

Each garden has one central variety, and small quantities of other varieties are planted around it. So, too, each Jew is filled with the mitzvot of Gd, but each has one special mitzvah in which he is extra careful, as is seen in Mechilta [Beshalach 251], “One who performs a single mitzvah, faithfully, is worthy of Divine inspiration.” And in the Jerusalem Talmud [Kiddushin 1:9], regarding the statement, ‘One who performs a single mitzvah is given good things,’ they explain that this refers to a person who designates a single mitzvah for himself, and never violates it.

28.      Rabbi Avraham Yitzchak haKohen Kook (20^th century Israel), אל חכי שופר

אל נמוד כל קנין רק לפי מדתנו.

נדע כי כל אחד הנהו רק פרט,

חלק אחד, אחוז מקהלינו,

ומה יוכל על הכלל לדון, הלא מעט...

כל איש לחפץ לבבו ילך ויצליח,

ומתנובות כפימו עמם ירוממו.

כל אחד במקצֹעו רוח חיים יפיח,

בבנותו לו בית, הריסות עמנו יקוממו.

We will not measure every acquisition by our personal measure.

We will know that each individual is only a unit,

one portion, a share of our community,

and how could the whole judge but little?...

Each person toward his heart's desire will travel and succeed,

and from the fruit of their hands, their nation will be elevated.

Each in his trade will breathe the breath of life;

when he builds for himself a home, the ruin of our people will be rebuilt.

Unity, Rav Kook Style

I came across Rav Kook's introduction to Shabbat ha'Aretz last week, and just loved it. Here it is in translation; it's perfect for after Tisha b'Av.

The ellipses are because I translated this for the new edition of Toronto Torah, where we have space limitations; feel free to read the full Hebrew, which I have included at the end.


All of the justifications I present on behalf of our brethren… who depend upon the permission and release [of the land] practiced in past sabbatical years from the rulings of sages who found this appropriate due to needs of that time, are only intended to inform people not to equate these labourers, who act based upon proper rulings, with those who violate the laws of Torah, G-d forbid.

It is also to strengthen our brethren, scattered in the diaspora, who yearn to come and settle in the desirable land and would do so if only they would be shown a way to be supported by the labour of their hands. They fear the halt of labour in contemporary shemitah, when the Divine blessing is still hidden until its revelation, may it come speedily. Especially those who desire to invest large sums to establish orchards, vineyards, fields of grain and pleasant gardens… As a result [of their fears] these people withdraw their hands from the holy land and sink themselves into the lands of the nations…

But it would be gravest desecration to deduce from this any laxity in this holy and beloved mitzvah [of settling the land] on the part of one in whose heart G-d has placed a pure spirit and sufficient courage and faith to practice the laws of shemitah fully! He will be blessed by G-d, who dwells in Zion, who wants the desirable land and the sanctity of her mitzvot…

This requires no announcement, but no individual or institution should use our words to compel work during shemitah, G-d forbid, even with the permission and release, on the part of these men of heart who have love of G-d and desire for His mitzvot in them. They desire with all their heart to guard and fulfill the mitzvah of shemitah as it is stated, without any of the leniencies offered due to contemporary difficulties. And certainly, these, too, in whose hands enters full observance of the mitzvah, must judge favourably, with total feelings of honour and love of Israel, all those whose individual or communal circumstances compel them to conduct themselves with this permission and release. "Do not think evil of another in your hearts… and love truth and peace." (Zecharyah 8:17-19)

Original Hebrew (also available on Hebrewbooks.org here):

כל הדברים אשר הרציתי ב"מבוא" להמליץ על אחינו יושבי אדמת קדשנו ת״ו הסומכים על ההיתר הנהוג משמטות שעברו ע"פ הוראת חכמים שמצאו את הדבר נכון להורות בו הלכה למעשה להוראת שעה, לא באו כי־אם להודיע שלא להשוות את העובדים הללו — העושים את מעשיהם ע"פ הוראה מסודרת — לעוברי חק תוה״ק חלילה. וכן למען חזק את רבים מאחינו פזורי הגולה, הכמהים לבא ולהאחז בארץ חמדה אם רק יראה להם דרך איך להתפרנס מעמל כפיהם, ופוחדים הם מפני הפסק העבודה בשביעית בזמן הזה, אשר ברכת ד' עודנה חבויה עד בא עת הגלותה ב"ב. וביחוד אותם החפצים להשקיע סכומי־כסף גדולים לכונן פרדסים, כרמים, שדי־תבואה, גני־חמד, שהם דואגים מאד מפני שביתת המסחר והפסק חבורו בשביעית, שעל־ידי־זה לא יוכל להתכונן במדה הגונה גם בכל ימות השנים

כולם. מתוך כך אלה ואלה מושכים את ידיהם מארץ הקדש ומשקעים עצמם בארץ־העמים, וקדושת חמדת ישיבת ארץ־הקדש ובנינה נעזבת מהם. לפיכך מצאתי לנפשי חובה, לבאר את תכן ההיתר הנהוג על־פי ההפקעה בעת ההכרח, למען דעת, שאם ידרש הכרח ישיבת

אה"ק להתנהג בו, הרי הדבר ערוך ונכון ע"פ יסודות נאמנים, וחלילה לעזוב משוס זה את חמדת ארץ צבי, ומעלות־בקודש העליונות, אל הפרט ואל הכלל האמורים. נזכרים ונעשים בישיבתה ובנינה ע"י עם ד' אסירי התקוה.

אבל הלילה וחלילה לדון מזה איזו התרשלות מקיום המצוה הקדושה והחביבה הזאת, לכל אשר נתן ד' רוח־טהרה בלבבו ודי אמץ ובטחון בנפשו לעשות ולקים את כל פרשת דבר השמטה, כהלכתה וכמאמרה  — ברוך יהיה לד' שוכן ציון החפץ בארץ חמדה ובקדושת מצותיה התלויות בה, אשר בהם אוצר חביון גנוז ושרש גאולת עולמים לגוי קדוש על אדמת הקדש.

וכגון דא ודאי אין צריך למודעי, שלא ימצא שום יחיד או מוסד, שישתמש בדברינו, לכוף חם ושלום לעבוד בשביעית, אפילו ע"פ סדרי ההיתר בדרך ההפקעה, את אלה אנשי לב אשר רוח אהבת ד' וחמדת מצותיו נוססה בהם. והם רוצים בכל לבם לשמור ולקיים את מצות השמטה כמאמרה בלא שום דרכי הקולות שנאמרו מפני דוחק השער. ובודאי ידעו גם אלה אשר תעלה בידם שמירת המצוה במילואה לדון לכף זכות בכל רגשי כבוד ואהבת ישראל את כל אלה שמצבם בפרט או מצב הישוב בכלל מכריח אותם להתנהג ע"פ סדרי ההיתר וההפקעה, "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם והאמת והשלום אהבו."

Baseless Hatred or Principled Policy?

I've been forwarded an article on a possible boycott of the Agudah's Siyum haShas by the Vizhnitzer Rebbe. The article begins,

According to a Kikar Shabbat report, the Vishnitzer Rebbe from Monsey Shlita may boycott the main Siyum HaShas because “Zionist rabbis” are expected to address the tzibur. This apparently may also lead to other prominent rabbonim and admorim shlita to boycott the event.

Those who have forwarded this to me contend it is an example of sinat chinam, the baseless hatred which one gemara (Yoma 9b) says led to the destruction of the second Beis haMikdash and our current, long-running exile.

I'm not sold, though. Why is he not entitled to take a strong stance? Of course I disagree - I am one of those "Zionist rabbis" whose presence he would oppose - but why is he not entitled to decline to participate, if he feels that participation would endorse my stances? It's not as though he is coming out with guns blazing, on the offensive, looking for trouble.

Update: To clarify-
Ezra refused to build the second Beis haMikdash along with the Samaritans, because he believed they wanted to use it to further their anti-Torah cause.
The Rambam, Rav Eliyahu Mizrachi, the Radvaz and others prohibited teaching Torah to Karaites, believing that they wanted to use it to further their anti-Torah cause.
As Pirkei Avos 1:7 says, one may not join with "a wicked person".
We would not celebrate Torah with Jews for J missionaries, for the same reason.
If he truly believes that we are opposed to authentic Judaism, and that we are spreading that opposition beneath the disguise of supporting Torah, why would he join with us?

Rav Kook on Individualism in the Jewish Community

As part of a shiur on Sunday evening on recognizing and valuing individualism, I'm going to cite an excerpt from אל חכי שופר [To my mouth, a shofar], a poem of Rav Kook; here is the piece I am going to use. It is an ode of respect for the individual's path in life. The whole poem is just beautiful; I should translate the entire poem someday soon:

We will not measure every acquisition by our personal measure.
We will know that each individual is only a unit,
one portion, a share of our community,
and how could the whole judge but little?

One whose work is in Torah, in fine points of law,
if he would depart to sing songs, to examine poetry,
his profit would be balanced by his loss in these tasks,
and his work would ascend in smoke, and his learning would be uprooted.

Or one whose task is in examining wisdom,
to be transported to the heavens in the deeds of Creation and Merkavah,
in the war of pure ideas his intellect battles.
This is his portion in his life, which his soul loves.

Or one who loves to seek in knowledge and philosophy,
to birth ideas in parables,
to open streams like channels of water in the desert,
upon the plain of exegeses his hand founded her.

Or one who turns his heart to analysis of history,
in books of generations and chronicles of days.
There, too, he will find gold and precious coins;
there he will build a temple to knowledge in the heights.

And one whose heart is given to mundane wisdoms,
to medicine, to nature, to mathematics, to chemistry,
and his heart thirsts and broadens like the depths,
to enjoy the benefits of branching, fruitful knowledge.

Those who pursue insight in parables, seeking ability and insight,
if they seek only insight, honestly, in righteousness,
seeking pure insight, not straying or desecration,
then the voices will cease and the protests will halt.

Those who love labour, when they raise their voice,
if in truth they will raise their banner in love of labour,
to increase production among our nation they will give their strength,
then as illuminating stars, over our heavens they will shine.

Guardians of Torah and mitzvot, who reign with Gd,
if to strengthen the law they raise their voices,
why would not all turn their ears to them?
Who would be cruel to them, summoning against them a group?

Those who love the holy language, the beloved language,
if they will give a hand in the name of benefiting the language,
who will not accept them with great love?
Who would not support them with one heart?

Or one who has strength in his loins, a full arm,
and to all manner of production his heart turns,
will travel his path, aiming for the hair's breadth,
to broaden labour and find his life therein.

Each person toward his heart's desire will travel and succeed,
and from the fruit of their hands, their nation will be elevated.
Each in his trade will breathe the breath of life;
when he builds for himself a home, the ruin of our people will be erected.

And here is the Hebrew:

אל נמוד כל קנין רק לפי מדתנו.
נדע כי כל אחד הנהו רק פרט,
חלק אחד, אחוז מקהלינו,
ומה יוכל על הכלל לדון, הלא מעט.

אם העמל בתורה, בחקרי הלכות,
אם יצא לשיר בשירים, מליצות לבקר,
יצא שכרו בהפסדו באלו המלאכות,
ויגיעו יעלה בעשן, ותלמודו יעקר.

או מי אשר מלאכתו לתור בחכמה,
להרקיע שחקים, במעשה בראשית ומרכבה,
במלחמת מושכלות מופשטות בינתו לחמה,
הנה זה חלקו בחיים, שנפשו אהבה.

או מי אוהב דרוש במדע והגיון,
להוליד רעיונות בדברי הגדה,
לפתח נחלים כפלגי מים בציון,
על ככר המדרשים ידו יסדה.

או מי שם לב לחקר קדמונים
בספרי תולדה ודברי הימים.
גם שם ימצא זהב ואדרכמונים,
שמה יבנה מקדש לחכמה ברמים.

ומי לבו נתונה לחכמות החול,
לרפואה, לטבע, להנדסה, לחימיה,
ונפשו צמאה ותרחיב כשאול,
להתענג על טוב חכמה ענפה, פוריה.


המשכילים למשל דורשי כשרון והשכלה,
אם רק להשכלה ידרשו, באמת, בצדקה,
להשכלה צרופה, לא זונה וחללה,
אז חדלו הקולות ותשבת הצעקה.

אוהבי מלאכה, עת ירימו קולם,
אם באמת באהבת מלאכה ידגלו,
להרבות בעמינו החרשת יתנו חילם,
הלא כככבי אור על שמינו יהלו.

שומרי תורה ומצוה, הרדים עם א-ל,
אם לחזק את הדת קולם ישאו,
למה לא יטו להם אזנים כל,
ומי אכזר עליהם, מלא יקראו.

חובבי שפת קודש השפה האהובה,
אם בשם טובת השפה יתנו יד,
מי לא יקבלם באהבה מרובה,
ומי לא יתמכם בלב אחד.

או מי כחו במתנו, מלא זרֹוע,
ולחרשת כל מעשה תטה לבתו,
ילך בדרכו אל השערה לקלע,
להרחיב מלאכה למצא בה חיתו.

כל איש לחפץ לבבו ילך ויצליח,
ומתנובות כפימו עמם ירוממו.
כל אחד במקצֹעו רוח חיים יפיח,
בבנותו לו בית, הריסות עמנו יקוממו.

Rav Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv) on Right-Wing, Left-Wing and Jewish Unity, Part IV

This is the fifth installment in a translation of Rabbi Naftali Tzvi Yehuda Berlin's responsum on Jewish unity. The Netziv continues to respond to an editorial which argued that observant Jews should separate from less-observant Jews, for the sake of protecting their piety. For previous parts of this series, click here.

In this part, the Netziv argues that Jews don’t even separate from members of other religions, despite specific instructions to do so and despite the evidence of millenia of Jewish suffering associated with assimilation – and so any drive like this would be unsuccessful. He then continues to contend that separation isn’t the right strategy, in any case; rather, the emphasis should be upon spreading study of Torah.

Second: HaShem desires that we should be separate from the other nations and alone, as it is written, ‘Gd will guide them to be alone.” Bilam said, “They are a nation who dwells alone, and will not be counted among the nations,” meaning that when the Jews are alone and do not mix among them, they will dwell at rest, and when they mix among the nations then they will not be considered an independent nation. It is also written, “And Israel dwelled securely, alone, the eye of Yaakov,” and the meaning of “the eye of Yaakov” is Gd’s desire, His vision, and this is that Yisrael should dwell securely with the nations, not to compete with them, to be alone, meaning to separate from the nations of the world and not to be mixed in with them.

And yet, despite these instructions, we have not separated on our own from the nations, as is seen in the Talmud (Sanhedrin 104), “It is written, ‘How did she come to dwell alone,’ and Rabbah cited R’ Yochanan, saying, “I [Gd] said, ‘And Israel dwelled securely, alone,’ and now we have come to, ‘Why does she dwell alone’ for the nations distance themselves from the Jews on their own.”…

And from the start Gd warned Avraham, “Your children will be strangers in a land that is not theirs,” and this was not only prophecy but command and warning, to make it so. This is why it is written regarding Yaakov, “And he sojourned there,” and the Sages taught, “This teaches that he did not descend there to sink in, but to sojourn there…” This does not mean that Yaakov descended with intentions not to remain there for his entire life but to remain only for some years until the famine would end. This cannot be said, for Yaakov had already heard from Gd, “I will make you a great nation there,” and so he knew that he would be there for many years, and that this would fulfill Gd’s word to Avraham, “Your children will be strangers in a land that is not theirs, and they will be made to work and they will be oppressed for four hundred years!”

Rather, “He did not descend there to sink in” means that he did not descend to become a citizen of the land, as Pharaoh wished and demonstrated in honoring Yaakov and his children. Yaakov said that he did not wish for this citizenship, but, “We have come to sojourn in the land,” to be strangers in a land that is not ours. He guarded the word of Gd to Avraham, “Your children will be strangers,” and Gd’s word stands forever.

Because of this Divine instruction, what does Gd despite all of our attempts in exile to become like, and become one with, the nations? Gd turns the heart of the nations to distance the Jews and isolate them. This is why we say in the Haggadah, after the verse, “And He said to Avraham: Know that your children will be strangers in a land that is not their own,” “This is what stood for our ancestors and for us, that not only one stood to eradicate us, but in every generation they stand against us to eradicate us, and Gd saves us from their hands.” “This” cannot refer to the promise to Avraham that we would exit with great wealth, for that was only stated regarding Egypt… Rather, “This” refers to Gd’s word, “Your children will be strangers.” This promise stood for our ancestors and for us, guaranteeing that in every generation they would stand against us to eradicate us, when the Jews do not wish to fulfill Gd’s word of being strangers in order to be a separately identified nation. We try to draw near and join with them, and therefore they stand upon us to eradicate us. But Gd saves us from their hand.

This is also why we say, “Go learn from what Lavan the Aramean tried to do.” Lest someone who considers himself wise say that the opposite is true, that if only we were completely integrated with the nations then we would not be hated by them and they would not try to destroy us – to this we reply, “Go learn from what Lavan the Aramean tried to do.” We were very close to him; all of us were his children! And yet he tried to uproot everything. “Everything” does not only refer to Yaakov, for then it would have said, “tried to kill our father.” Rather, the meaning of “everything” is all of Judaism…

And yet, despite all of this, it has been difficult for us to distance ourselves from idolaters, because it is against the natural human inclination to join with friends, whether they are good or bad. How, then, could we tell our children to separate from each other in all of the ways of our world?!

Rather, if we wish to strengthen religion in our midst and not let it weaken in our hearts and in the hearts of our children, then we must study the earlier generations, as it is written,“I will learn from the elders.” When righteous King Chizkiyahu saw that the pillars and foundations of religion became weak in the days of Achaz, what did he do? He placed a sword in the study hall and declared, “One who will not involve himself in Torah should be stabbed with the sword!” Even though this study would be for entirely wrong motives, meaning it would not be for the sake of the mitzvah of Torah study, and certainly it would not be out of love of Gd but only to save themselves from death, still, this point strengthened religion effectively…

So we should strngthen religion by spreading Torah in study halls, and developing all possible strategies to strengthen public Torah study, and not to examine whether people are studying for proper motivations or not…

-
The Hebrew text associated with this part is:

שנית הלא אפי' עם אוה"ע שרצון ד’ שנהיה נפרדים מהם ולהיות בדד כדכתיב ד’ בדד ינחנו, ובלעם אמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, וביאורו בשעה שהוא לבדד ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה, ובגוים, בשעה שהוא מתערב עם הגוים עו"ג לא יתחשב אינו נחשב לגוי בפ"ע, וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, פירושו דעין יעקב היינו תשוקתו ושימת עינו היה שישכון ישראל בטח עם אוה"ע היינו שלא יתחרו עמהם וגם להיות בדד היינו להפרד מאוה"ע בלי התערבות, וכ"ז לא הועיל לנו להפרד מן העו"ג ע"ד דאיתא (בסנהדרין דף קד) איכה ישבה בדד אמר רבה אר"י אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עכשיו איכה ישבה בדד, שאוה"ע מתרחקים ממנו, ובפסחים (דף קיח) איתא מ"ד בזר עמים קרבות יחפצון מי גרם לישראל שיתפזרו כ"כ בעמים קרבות יחפצון, עבור מה שחפצים להתקרב עם העו"ג ביותר ומראש הזהיר הקב"ה את א"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואין זה דבר נבואי לבד אלא צווי ואזהרה שיהי' כן ומשום זה כתיב ביעקב אבינו ויגר שם, ודרשו חז"ל מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם כמו שנאמר לגור בארץ באנו, ואין הפי' שלא ירד להשתקע כל ימי חייו אלא לגור איזה שנים עד כלות הרעב בארץ, דודאי אאל"כ שהרי יעקב כבר שמע מפי ד’ כי לגוי גדול אשימך שם, וידע בזה כי הרבה שנים יהיו שמה וכי זה הוא דבר ד’ לא"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אלא משמעות שלא ירד להשתקע היינו להיות כאזרח הארץ כמו שיהי' לרצון לפרעה אשר הוקיר את יעקב וזרעו אבל יעקב אמר שאינו חפץ בזה אלא לגור בארץ באנו, להיות גרים בארץ לא לנו, והיינו משום דשמר דבר ד’ לאברהם כי גר יהיה זרעך וגו', ודבר ד’ יקום לעולם, ע"כ כל מה שאנחנו משתדלים בגלות להשתוות ולהתאחד עמהם מה עושה הקב"ה, מסב לב אוה"ע להרחיקם ולעשות אותם בדד, והיינו שאנו אומרים בהגדה אחר שאנו אומרים זה המקרא ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, וא"א לפרש והיא היינו הבטחה שהיה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וגו' שהרי זה לא הי' אלא במצרים וא"כ אין בזה שום רמז על כל דור אלא ה"פ, והיא, היינו דבר ד’ כי גר יהיה זרעך היא שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והוא משום שאין רוצים להקים דבר ד’ כי גר יהיה זרעך כדי להיות גוי מצוין בפ"ע, ואנו משתדלים להתקרב ולהתאחד עמהם ע"כ עומדים עלינו לכלותנו אלא שהקב"ה מצילנו מידם, וע"ז אנו אומרים צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' שלא יבא מתחכם ויאמר להיפך אלא אם היינו מעורבים לגמרי עם הגוים לא היינו שנואים להם ולא בקשו לכלותנו ע"ז אנו אומרים צא ולמד מלבן הארמי שהרי אנו היינו מקורבים עמו הרבה שהרי כולנו בניו, ובכ"ז בקש לעקור את הכל, משמעות הכל אינו מתפרש על יעקב לבדו דא"כ היה לנו לומר בקש להרוג את אבינו, אלא משמעות את הכל כל היהדות, וזה אנו למדים מדכתיב ארמי אובד אבי בהווה אלא הכונה שלא רק באותה שעה שפגע וחשדו בגנבה בקש להרגו אלא גם אחר שנוכח על צדקו ואין לו עליו מאומה מ"מ אילו היה בידו להרגו היה הורגו, ובאמת מבואר הכי בלשון לבן שאמר ליעקב יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם וגו' ולכאורה אינו מובן למי דבר בלשון רבים הלא עם יעקב לבדו דבר עד כה וכי אפשר שרצה להרוג גם בנותיו ובניהם, אלא שכאן דבר עם ההולכים אחר יעקב היינו שנתגיירו והלכו עם יעקב כמו שכתוב בין אחי ובין אחיך, ולכולם היה ברצונו להרוג אע"ג שאין לו עליהם מאומה אבל בקש לעקור את היהדות, ואע"ג שלא התרחקו מעולם מלבן וזרעו אלא מ"מ בקש לעקור את היהדות, וכ"ז היה בשביל שהיו קרובים ומעורבים עם לבן ולא היו כגרים בעירם, ומזה יש ללמוד דכל מה שהיינו מתקרבים עם העו"ג, יותר היו מרחקים אותנו ומבקשים לאבדנו ואחר כ"ז היה קשה עלינו להתרחק מהעו"ג משום שהוא נגד טבע בני אדם להתחבר עם רעים בין טובים בין רעים ואיך אמרנו לבנינו להיות נפרדים איש מאת רעהו בכל הליכות עולם לנו:

אלא אם באנו לחזק את הדת בקרבנו ושלא ירף בלבנו ובלב בנינו עלינו להתבונן מדורות הראשונים כדכתיב מזקנים אתבונן, והנה בשעה שראה יחזקיהו המלך הצדיק שנתרופפו עמודי ויסודי הדת בימי אחז, מה עשה נעץ חרב בביהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב, ואע"ג דא"כ יהיה הלמוד שלא לשמה ממש, היינו שלא לשם מצות ת"ת ומכש"כ שלא באהבת ה' אלא כדי שלא יהרוגו, מ"מ זה הפרט החזיק את הדת ע"צ היותר טוב ומועיל כידוע:

ויאשיהו המלך החסיד כשראה את החרבן וישראל יגלה מעל אדמתו והיה מקום לחוש שתאבד תורה ויהדות ח"ו מישראל מה עשה כתיב (בדה"י ב') ויאמר יאשיה ללוים המבינים לכל ישראל תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. והנה אמרו חז"ל (במ' יומא דף נב:) תנו את ארון הקודש וגו' היינו שגנז את הארון, אבל לא נתבאר מה אומרו עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל, במה הגיע היום לעבוד באופן אחר ממה שהיה עד כה, וגם קשה להבין דברו אין לכם משא בכתף וכו' וכי עד כה היו נושאים את הארון, וכבר עמדו בזה בירושלמי שקלים ואכ"מ, אבל הענין בשביל שהיו עד כה הכהנים גדולים משוקעים בהתבודדות ואהבה ודביקות לה', וכך היו הלוים קדושי עליון, וא"כ לא היו יכולין להרביץ תורה ברבים ולהרבות תלמידים שמפריעים הדביקות כמש"כ לעיל, והיה מכונה עבודה קדושה זו בשם מרכבה לשכינה ובלשון המקרא נקרא בשם משא בכתף מקום משכן הדעת וכמו שבארנו בהע"ד לשון המקרא כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ועתה הזהיר המלך החסיד, שאין לכם משא בכתף כלומר אין לכם להתבודד ולהיות שקועים באהבת ה' ולהיות ספונים בפ"ע אלא עתה עבדו את ה' ואת עמו ישראל יחד, היינו במה שילמדו תורה ברבים ועפ"י דבר המלך קמו אז החרש והמסגר אלף כולם עושי מלחמה ותניא בספרי פ' האזינו שהיו עושים מלחמתה של תורה ואחריהם באו אנשי כנה"ג והזהירו עוד והעמידו תלמידים הרבה ובזה נתקיימה תורה ויהדות בישראל:

כך עלינו לעשות להחזיק הדת להרבות תורה בבתי מדרשים ולעשות כל תחבולות שאפשר שיתעסקו בתורה ברבים ולא לדקדק אם חבירו לומד לשמה או שלא לשמה