In case anyone finds the topic interesting, here is the source sheet accompanying the drama:
Frumming Out, Fitting In
R' Mordechai Torczyner – torczyner@torontotorah.com
Act One: Swapping Minhagim (Customs)
1. Tur Choshen Mishpat 368,
citing Rav Sherira Gaon (10th century Babylon)
ומה שכתבת שיש
מנהג במקומכם שהקונה מהלסטין וגנבים מחזיר לבעלים ונוטל מה שהוציא אם בודאי כך הוא
חייב כל אדם לבלתי שנות מנהגם דאמרינן מנלן דמנהגא מילתא היא שנאמר אל תסיג גבול
רעך אשר גבלו ראשונים וכ"ש בדבר שיש בו תקנה גדולה והסרת מריבה לפיכך עשו
כמנהגכם ולא תשנו ושלום
As far as your local custom, that one who purchases
from bandits and thieves must return it to the owners and collect his expenditures
from them: If this is so, then all are obligated not to diverge from the
custom. As we say: "How do we know that custom is substantive? Deuteronomy
9:14 states, 'Do not trespass the boundary of another, set by early
generations.'" This is certainly true for a practice which inolves great
improvement and elimination of strife. Therefore, do according to your custom,
do not diverge, and be at peace.
2. Sheiltot of Rav Achai
Gaon (8th century Babylon), Vayyakhel 67
רב חזייה לההוא
גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא לטייה משום דקא עביד בפוריא ולא צמח כיתניה ואמאי
עבד רב הכי והא אמר מר לא קבילו י"ט עילוייהו אמרי רב כהנא אתרא דנהיג שלא
לעשות מלאכה אי הכי לשמותיה שמותיה אמרי כיון דלא צמח כיתניה היינו שמתא ומנלן
דמנהגא מילתא היא אמר רבא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר רב דכתיב שמע בני מוסר אביך
ואל תטוש תורת אמך.
Rav saw someone planting flax on Purim. Rav cursed him
for working on Purim, and his flax did not grow. But why did Rav do thus? Have
we not learned that they did not accept Purim as such a holiday [on which
planting would be prohibited]? Rav Kahana explained: This was a place where
their custom was not to work on Purim. Then why did Rav not excommunicate him?
The failure of his flax was his excommunication. And how do we know that custom
is substantive? Rava bar Abba cited Rabbi Yochanan citing Rav: Proverbs 1:8
says, "Listen, my son, to the ethical instruction of your father, and do
not reject the teachings of your mother."
3. Jerusalem Talmud,
Yevamot 12:1
ר' בא רב יהודה
בשם רב אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל שומעין לו. שאין חולצין בסנדל אין שומעין
לו. שהרי הרבים נהגו לחלוץ בסנדל. והמנהג מבטל את ההלכה.
Rabbi Ba and Rav Yehudah said, citing Rav: Were Elijah
the Prophet to come and declare that a shoe may be used for the chalitzah
rite, we would listen. Were he to say that we may not use a sandal, we would
not listen to him, for many customarily use the sandal, and custom overrides
law.
4. Emile Durkheim (20th century France), The Elementary Forms of the
Religious Life
If religion has given birth
to all that is essential in society, it is because the idea of society is the
soul of religion.
5. Rich Sosis and Candace Alcorta, Signaling,
Solidarity and the Sacred, Evolutionary Anthropology (2003) http://www.anth.uconn.edu/faculty/sosis/publications/sosisandalcortaEA.pdf
These authors maintained
that one of the primary functions of religion is the promotion of group
solidarity. They argued that collective
rituals enable the expression and reaffirmation of shared beliefs, norms, and
values, and are thus essential for maintaining communal stability and group
harmony.
6. Talmud, Pesachim 50b-51a
דברים המותרים
ואחרים נהגו בהן איסור – אי אתה רשאי להתירן בפניהם.
Regarding practices which
are permitted, but people customarily prohibit: You may not permit these in
front of them.
7. Rabbi Ben Zion Uziel (20th century Israel),
Piskei Uziel b'She'eilot haZman 2
כל חלוקי מנהגים
בתפלות, מעשי המצות והוראות חלוקות בענינים צבוריים שנעשים בפומבי בבית הכנסת אחד,
הם בכלל אזהרות לאו דלא תתגודדו; וקרוב הדבר לומר שזה הוא בגדר מצוה הבאה בעבירה,
וברור הוא שאין זה מצוה מן המובחר ואדרבה מצוה עלינו לקיים ולהבליט בכל מצבינו
ועבודתינו לצור ישענו אחדות עם ישראל ותורתו, שבה מתפאר בעמו.
All division of custom in prayer
and mitzvah activities, and contradictory rulings issued regarding communal
matters performed in public in one synagogue, fall under the prohibition of
"You shall not split yourselves." One could almost call this a
mitzvah achieved through transgression! It is clear that this is not the
choicest form of the mitzvah; just the opposite, we are obligated to maintain
and make evident, in our every situation and service of the Gd of our
salvation, the unity of the nation of Israel and its Torah, via which Gd is
glorified among His people.
8. Rabbi Isaac ben Sheshet Perfet (Rivash) (14th
century Spain), Responsum 105
ואפשר שיש דברים
שאין סתם מנהג מבטל הלכה, אלא הלכה רופפת, אבל הלכה ברורה, אין מנהג סתם מבטלה,
אלא מנהג שהתנו עליו בני העיר.
[This source deals with protocols for contracts, established by
local custom.] There may be cases in which a generic custom will not override
law, unless that law is uncertain. Clear law cannot be overridden by generic
custom, but only by custom stipulated by communal agreement.
9. Rav Hai Gaon (10th century Babylon), cited in T'mim De'im of Raavad 119
מנין אנו יודעים כי יש עלינו מצוה לתקוע ביום
זה? ועקר התורה הכתובה מנין אנו יודעים כי היא תורת משה שכתבה מפי הגבורה,
אלא מפי עם ישראל, הנה אלו
המעידים עליה גם הם מעידים כי במעשה יצאנו ידי חובותינו וכי כן העתיקו בקבלה מפי הנביאים
הלכה למשה מסיני. ודברי הרבים הוא המוכיח על כל משנה ועל כל גמרא,
ויותר מכל ראיה מזה פוק חזי מה עמא דבר,
זה העיקר והסמך ואחר כך אנו מביטים בכל הדברים שנאמרו במשנה או בגמרא
בענין הזה, ומה שיעלה
מהם ויתרץ כאשר את נפשותינו מוטב,
ואם יש בה כלום שלא יתכוין כאשר בלבבינו ולא יתברר בראיה אינו עוקר את
העיקר.
How do we know that we are
obligated to blow shofar on this day? And regarding the essential text of the
Torah, how do we know that this is the Torah of Moshe, written from Gd's word?
It is from the mouth of the Jewish nation. Their mouths testify to it, and they
also testify that our deeds fulfill our ritual obligations, and that this has
been transmitted by tradition from the prophets, the law of Moshe at Sinai. The
words of the masses testify to every
mishnah and gemara, and beyond any proof is the [Talmudic] principle, "Go
see what the nation says." This [national practice] is the essence and
basis, and after that we look at the declarations of the mishnah and gemara in
such matters, and whatever emerges from them and we resolve is good. Anything
that does not match that which is in our hearts and which cannot be proved does
not uproot the essence.
Act Two: Accepting personal stringencies
10. Maimonides (12th
century Egypt), Mishneh Torah, Hilchot Deiot 4:2
לא יאכל אדם עד
שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משבעתו
One should not eat to the point that his stomach is full;
he should lack about one-quarter of his satiation.
11. Rabbi Yehudah haChasid
(12th century Germany), Sefer Chasidim 12
והגדר הגדול והמופלא עזיבת המאכלות. כי שביעת המאכלות מביאים לידי הרהורים
רעים. כיצד הי' לפניו מאכל מדגים או מבשר או משאר מעדנים אל ימנע מלאכול כלל אלא
משום יראת ד' שלא למלאות כרסו עד כדי השגת תאותו
The great and superior fence
for this [special piety] is abandonment of food, for satiation brings on bad
thoughts. How should one practice this? If he has fish or meat or other
delicacies before him, he should not refrain from eating altogether, but out of
awe of Gd he should not fill his belly to the complete realization of his
desires.
12. Talmud, Berachot 17b
כיון דכולי עלמא
עבדי מלאכה ואיהו לא קא עביד - מיחזי כיוהרא
[Addressing a personal stringency
to avoid work on Tishah b'Av, in a place where the community normally does work:]
Since everyone does work, and he does not do work, this will appear like
self-righteous arrogance.
13. Rabbi Yisrael Meir
Kagan (20th century Poland), Biur Halachah 639:7 וכל
הפטור
זה הכלל הוא
דוקא במקום שיש בו צד איסור כמו במצטער דהוי חילול יום טוב
[Regarding the Code of Jewish
Law's condemnation of a Jew who sits in a succah in the rain:] This applies
specifically where there is a violation of law involved, as in the case of one
who is pained, thereby desecrating Yom Tov.
14. Tosafot Chullin 2b אבל
וא"ת והא
כתיב (בראשית כח) וידר יעקב נדר וכתיב (יונה ב) את אשר נדרתי אשלמה וי"ל
דבשעת צרה שרי כדאמרינן...
[Regarding rabbinic disapproval
of taking vows:] You might ask: Genesis 28 records, "And Yaakov vowed,"
and Yonah 2 states, "That which I have vowed, I will fulfill!" One
could say that in a time of need this is permitted…
15. Talmud, Bava Metzia 30b
והודעת
להם (שמות יח) זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה
ואת המעשה זה הדין אשר יעשון זו לפנים משורת הדין... דאמר רבי יוחנן לא חרבה
ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה אלא דיני דמגיזתא לדיינו אלא אימא שהעמידו דיניהם
על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין
"And you shall inform them"
– This refers to [Torah] their source of life. "The path" – This
refers to acts of kindness. "They will walk" – This is examining the
sick. "In it" – This is burial. "And the deed" – This is
justice. "They will perform" – This is to transcend the letter of the
law… As R’ Yochanan taught, that Jerusalem was destroyed only because they
judged the law of Torah therein. Should they have used the laws of force?!
Rather, they insisted on the law of Torah, and did not transcend the letter of
the law.
16. Talmud, Pesachim 40a
בעל נפש - אפילו
חיטין דשרירי לא ילתות.
A person of spiritual strength will not even soak
wheat, which is tough, on Passover.
17. Nachmanides (13th
century Spain) to Leviticus 19:2
בא הכתוב, אחרי
שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות.
After the text specified that which is entirely
prohibited, it instructed, generally, to separate from the permitted.
18. Talmud, Berachot 30a
מהיות טוב אל תקרא רע.
Given the chance to be good, do not put yourself in a
position to be called bad.
19. Rabbi Aharon Lichtenstein (21st cent.
Israel), Does Judaism Recognize an Ethic Independent of Halakhah?
If, however, we recognize
that Halakhah is multiplanar and many dimensional; that, properly conceived, it
includes much more than is explicitly required or permitted by specific rules,
we shall realize that the ethical moment we are seeking is itself an aspect of
Halakhah.
20. Deuteronomy 13:1
אֵת כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר
אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע
מִמֶּנּוּ:
Regarding all that I command you, take care to
practice it. Do not add to it, and do not subtract from it.
Act Three: Personal Practices, Communal Strife
21. Talmud, Nazir 4b
אמר לי: רועה
הייתי לאבי בעירי, והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי
וביקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו: ריקה! מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך,
שסופך להיות רמה ותולע'? העבודה, שאגלחך לשמים! עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו:
כמותך ירבו נזירים בישראל
He told me, "I was a shepherd for my father in my
town, and I went to draw water from the spring, and I saw my reflection. My
nature became agitated and began to draw me from the world. I told myself:
Empty one! Why are you arrogant about a world that is not your own, when in the
end you will be decay and worms? By the Temple Service, I will shave you off
for the sake of Heaven!" I stood and kissed him on his head and said,
"May there be many more nazirites like you in Israel."
22. Rabbi Yehudah haChasid
(12th century Germany), Sefer Chasidim 11
וזה שורש החסידות שצריך לעשות לפנים משורת הדין בכל דבר שנאמר (תהלים
קמ"ה י"ז) וחסיד בכל מעשיו
This is the root of
piety: One must transcend the law in all matters, as it is said, "Gd is
pious in all of His deeds."
23. Mishnah Berachot 2:5
מעשה ברבן
גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת
שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת:
Rabban Gamliel recited Shema
on the night he was married. His students said to him, "Haven't you taught
us, our master, that a groom is exempt from reciting Shema on the first
night?" He replied, "I won't listen to you, to keep myself from
recognizing G-d as king even for a moment."
24. Lawrence Kohlberg (20th
century USA), Stages of Moral Development
III. Post-Conventional, Autonomous, or
Principled Level: The individual makes a clear effort to define moral values
and principles that have validity and application apart from the authority of
the groups of persons holding them and apart from the individual's own
identification with the group.
25. Proverbs 22:6, R’ Shimshon Raphael Hirsch translation
חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה:
Raise the boy according
to the course his life will take when he is grown; then he will not depart from
it even in his old age.
26. Rabbi Moshe Sofer (Chatam Sofer) (18th/19th
century Hungary) 1: Orach Chaim 197
כל האמור להלכה בש"ע היא תורה נתונה לכל ישראל בשוה
ואין בודד במועדיו, אכן מי שאין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו [עי' יבמות
ק"ט ע"ב] כי זה נעשה מצות אנשים מלומדה ואב לבנים יודיע, ע"כ כל
המתחסד עם קונו ניכר במעלליו מה שלבו בודה לשם ד' להזיר נזיר מכל מה אשר ידבנו לבו
ובזה אין סגנון א' עולה לשנים כי אין לב ב' בני אדם שוה באהבת ד'
All of the law which is
contained in the Shulchan Aruch is that which was given equally to all Israel,
with no one excluded. However, he who possesses only Torah does not even possess
Torah (see Yevamot 109b), for then his performance becomes trained habit, and that
which fathers pass on to sons (Yeshayah 38:19). Therefore, he who would act
piously with his Creator would be recognized by his deeds – that which his
heart originates for the sake of heaven, to vow as a nazirite in whatever
manner his heart desires. In this matter no two individuals have the same
style, because no two people love Gd in the same way.
27. Rabbi Naftali Zvi Yehudah Berlin (Netziv) (19th
century Russia) to Numbers 24:6
כל גן יש
בו מין א' שהוא העיקר, אלא שסביביו נזרע עוד הרבה מינים מעט מעט. כך כל איש ישראל
מלא מצוות ד' אבל כל א' יש לו מצוה א' ביחוד להיות נזהר בה ביותר כדאיתא במכילתא
פ' בשלח רנ"א כל העושה מצוה א' באמנה זוכה וכו' ובירושלמי קידושין סוף פ' א'
על המאמר כל העושה מצוה א' מטיבין לו וכו' ומפרש בירושלמי שעושה מצוה א' בזהירות
יתירה.
Each garden has one central
variety, and small quantities of other varieties are planted around it. So,
too, each Jew is filled with the mitzvot of Gd, but each has one special
mitzvah in which he is extra careful, as is seen in Mechilta [Beshalach 251], “One
who performs a single mitzvah, faithfully, is worthy of Divine inspiration.”
And in the Jerusalem Talmud [Kiddushin 1:9], regarding the statement, ‘One who
performs a single mitzvah is given good things,’ they explain that this refers
to a person who designates a single mitzvah for himself, and never violates it.
28. Rabbi Avraham Yitzchak haKohen Kook (20th
century Israel), אל חכי שופר
אל נמוד כל קנין רק לפי מדתנו.
נדע כי כל אחד הנהו רק פרט,
חלק אחד, אחוז מקהלינו,
ומה יוכל על הכלל לדון, הלא מעט...
כל איש לחפץ לבבו ילך ויצליח,
ומתנובות כפימו עמם ירוממו.
כל אחד במקצֹעו רוח חיים יפיח,
בבנותו לו בית, הריסות עמנו יקוממו.
We will not measure every acquisition by our personal measure.
We will know that each individual is only a unit,
one portion, a share of our community,
and how could the whole judge but little?...
Each person toward his heart's desire will travel and
succeed,
and from the fruit of their hands, their nation will
be elevated.
Each in his trade will breathe the breath of life;
when he builds for himself a home, the ruin of our
people will be rebuilt.
