Rav Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv) on Right-Wing, Left-Wing and Jewish Unity, Part IV

This is the fifth installment in a translation of Rabbi Naftali Tzvi Yehuda Berlin's responsum on Jewish unity. The Netziv continues to respond to an editorial which argued that observant Jews should separate from less-observant Jews, for the sake of protecting their piety. For previous parts of this series, click here.

In this part, the Netziv argues that Jews don’t even separate from members of other religions, despite specific instructions to do so and despite the evidence of millenia of Jewish suffering associated with assimilation – and so any drive like this would be unsuccessful. He then continues to contend that separation isn’t the right strategy, in any case; rather, the emphasis should be upon spreading study of Torah.

Second: HaShem desires that we should be separate from the other nations and alone, as it is written, ‘Gd will guide them to be alone.” Bilam said, “They are a nation who dwells alone, and will not be counted among the nations,” meaning that when the Jews are alone and do not mix among them, they will dwell at rest, and when they mix among the nations then they will not be considered an independent nation. It is also written, “And Israel dwelled securely, alone, the eye of Yaakov,” and the meaning of “the eye of Yaakov” is Gd’s desire, His vision, and this is that Yisrael should dwell securely with the nations, not to compete with them, to be alone, meaning to separate from the nations of the world and not to be mixed in with them.

And yet, despite these instructions, we have not separated on our own from the nations, as is seen in the Talmud (Sanhedrin 104), “It is written, ‘How did she come to dwell alone,’ and Rabbah cited R’ Yochanan, saying, “I [Gd] said, ‘And Israel dwelled securely, alone,’ and now we have come to, ‘Why does she dwell alone’ for the nations distance themselves from the Jews on their own.”…

And from the start Gd warned Avraham, “Your children will be strangers in a land that is not theirs,” and this was not only prophecy but command and warning, to make it so. This is why it is written regarding Yaakov, “And he sojourned there,” and the Sages taught, “This teaches that he did not descend there to sink in, but to sojourn there…” This does not mean that Yaakov descended with intentions not to remain there for his entire life but to remain only for some years until the famine would end. This cannot be said, for Yaakov had already heard from Gd, “I will make you a great nation there,” and so he knew that he would be there for many years, and that this would fulfill Gd’s word to Avraham, “Your children will be strangers in a land that is not theirs, and they will be made to work and they will be oppressed for four hundred years!”

Rather, “He did not descend there to sink in” means that he did not descend to become a citizen of the land, as Pharaoh wished and demonstrated in honoring Yaakov and his children. Yaakov said that he did not wish for this citizenship, but, “We have come to sojourn in the land,” to be strangers in a land that is not ours. He guarded the word of Gd to Avraham, “Your children will be strangers,” and Gd’s word stands forever.

Because of this Divine instruction, what does Gd despite all of our attempts in exile to become like, and become one with, the nations? Gd turns the heart of the nations to distance the Jews and isolate them. This is why we say in the Haggadah, after the verse, “And He said to Avraham: Know that your children will be strangers in a land that is not their own,” “This is what stood for our ancestors and for us, that not only one stood to eradicate us, but in every generation they stand against us to eradicate us, and Gd saves us from their hands.” “This” cannot refer to the promise to Avraham that we would exit with great wealth, for that was only stated regarding Egypt… Rather, “This” refers to Gd’s word, “Your children will be strangers.” This promise stood for our ancestors and for us, guaranteeing that in every generation they would stand against us to eradicate us, when the Jews do not wish to fulfill Gd’s word of being strangers in order to be a separately identified nation. We try to draw near and join with them, and therefore they stand upon us to eradicate us. But Gd saves us from their hand.

This is also why we say, “Go learn from what Lavan the Aramean tried to do.” Lest someone who considers himself wise say that the opposite is true, that if only we were completely integrated with the nations then we would not be hated by them and they would not try to destroy us – to this we reply, “Go learn from what Lavan the Aramean tried to do.” We were very close to him; all of us were his children! And yet he tried to uproot everything. “Everything” does not only refer to Yaakov, for then it would have said, “tried to kill our father.” Rather, the meaning of “everything” is all of Judaism…

And yet, despite all of this, it has been difficult for us to distance ourselves from idolaters, because it is against the natural human inclination to join with friends, whether they are good or bad. How, then, could we tell our children to separate from each other in all of the ways of our world?!

Rather, if we wish to strengthen religion in our midst and not let it weaken in our hearts and in the hearts of our children, then we must study the earlier generations, as it is written,“I will learn from the elders.” When righteous King Chizkiyahu saw that the pillars and foundations of religion became weak in the days of Achaz, what did he do? He placed a sword in the study hall and declared, “One who will not involve himself in Torah should be stabbed with the sword!” Even though this study would be for entirely wrong motives, meaning it would not be for the sake of the mitzvah of Torah study, and certainly it would not be out of love of Gd but only to save themselves from death, still, this point strengthened religion effectively…

So we should strngthen religion by spreading Torah in study halls, and developing all possible strategies to strengthen public Torah study, and not to examine whether people are studying for proper motivations or not…

-
The Hebrew text associated with this part is:

שנית הלא אפי' עם אוה"ע שרצון ד’ שנהיה נפרדים מהם ולהיות בדד כדכתיב ד’ בדד ינחנו, ובלעם אמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, וביאורו בשעה שהוא לבדד ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה, ובגוים, בשעה שהוא מתערב עם הגוים עו"ג לא יתחשב אינו נחשב לגוי בפ"ע, וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, פירושו דעין יעקב היינו תשוקתו ושימת עינו היה שישכון ישראל בטח עם אוה"ע היינו שלא יתחרו עמהם וגם להיות בדד היינו להפרד מאוה"ע בלי התערבות, וכ"ז לא הועיל לנו להפרד מן העו"ג ע"ד דאיתא (בסנהדרין דף קד) איכה ישבה בדד אמר רבה אר"י אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עכשיו איכה ישבה בדד, שאוה"ע מתרחקים ממנו, ובפסחים (דף קיח) איתא מ"ד בזר עמים קרבות יחפצון מי גרם לישראל שיתפזרו כ"כ בעמים קרבות יחפצון, עבור מה שחפצים להתקרב עם העו"ג ביותר ומראש הזהיר הקב"ה את א"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואין זה דבר נבואי לבד אלא צווי ואזהרה שיהי' כן ומשום זה כתיב ביעקב אבינו ויגר שם, ודרשו חז"ל מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם כמו שנאמר לגור בארץ באנו, ואין הפי' שלא ירד להשתקע כל ימי חייו אלא לגור איזה שנים עד כלות הרעב בארץ, דודאי אאל"כ שהרי יעקב כבר שמע מפי ד’ כי לגוי גדול אשימך שם, וידע בזה כי הרבה שנים יהיו שמה וכי זה הוא דבר ד’ לא"א כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אלא משמעות שלא ירד להשתקע היינו להיות כאזרח הארץ כמו שיהי' לרצון לפרעה אשר הוקיר את יעקב וזרעו אבל יעקב אמר שאינו חפץ בזה אלא לגור בארץ באנו, להיות גרים בארץ לא לנו, והיינו משום דשמר דבר ד’ לאברהם כי גר יהיה זרעך וגו', ודבר ד’ יקום לעולם, ע"כ כל מה שאנחנו משתדלים בגלות להשתוות ולהתאחד עמהם מה עושה הקב"ה, מסב לב אוה"ע להרחיקם ולעשות אותם בדד, והיינו שאנו אומרים בהגדה אחר שאנו אומרים זה המקרא ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם, וא"א לפרש והיא היינו הבטחה שהיה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וגו' שהרי זה לא הי' אלא במצרים וא"כ אין בזה שום רמז על כל דור אלא ה"פ, והיא, היינו דבר ד’ כי גר יהיה זרעך היא שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והוא משום שאין רוצים להקים דבר ד’ כי גר יהיה זרעך כדי להיות גוי מצוין בפ"ע, ואנו משתדלים להתקרב ולהתאחד עמהם ע"כ עומדים עלינו לכלותנו אלא שהקב"ה מצילנו מידם, וע"ז אנו אומרים צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' שלא יבא מתחכם ויאמר להיפך אלא אם היינו מעורבים לגמרי עם הגוים לא היינו שנואים להם ולא בקשו לכלותנו ע"ז אנו אומרים צא ולמד מלבן הארמי שהרי אנו היינו מקורבים עמו הרבה שהרי כולנו בניו, ובכ"ז בקש לעקור את הכל, משמעות הכל אינו מתפרש על יעקב לבדו דא"כ היה לנו לומר בקש להרוג את אבינו, אלא משמעות את הכל כל היהדות, וזה אנו למדים מדכתיב ארמי אובד אבי בהווה אלא הכונה שלא רק באותה שעה שפגע וחשדו בגנבה בקש להרגו אלא גם אחר שנוכח על צדקו ואין לו עליו מאומה מ"מ אילו היה בידו להרגו היה הורגו, ובאמת מבואר הכי בלשון לבן שאמר ליעקב יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם וגו' ולכאורה אינו מובן למי דבר בלשון רבים הלא עם יעקב לבדו דבר עד כה וכי אפשר שרצה להרוג גם בנותיו ובניהם, אלא שכאן דבר עם ההולכים אחר יעקב היינו שנתגיירו והלכו עם יעקב כמו שכתוב בין אחי ובין אחיך, ולכולם היה ברצונו להרוג אע"ג שאין לו עליהם מאומה אבל בקש לעקור את היהדות, ואע"ג שלא התרחקו מעולם מלבן וזרעו אלא מ"מ בקש לעקור את היהדות, וכ"ז היה בשביל שהיו קרובים ומעורבים עם לבן ולא היו כגרים בעירם, ומזה יש ללמוד דכל מה שהיינו מתקרבים עם העו"ג, יותר היו מרחקים אותנו ומבקשים לאבדנו ואחר כ"ז היה קשה עלינו להתרחק מהעו"ג משום שהוא נגד טבע בני אדם להתחבר עם רעים בין טובים בין רעים ואיך אמרנו לבנינו להיות נפרדים איש מאת רעהו בכל הליכות עולם לנו:

אלא אם באנו לחזק את הדת בקרבנו ושלא ירף בלבנו ובלב בנינו עלינו להתבונן מדורות הראשונים כדכתיב מזקנים אתבונן, והנה בשעה שראה יחזקיהו המלך הצדיק שנתרופפו עמודי ויסודי הדת בימי אחז, מה עשה נעץ חרב בביהמ"ד ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב, ואע"ג דא"כ יהיה הלמוד שלא לשמה ממש, היינו שלא לשם מצות ת"ת ומכש"כ שלא באהבת ה' אלא כדי שלא יהרוגו, מ"מ זה הפרט החזיק את הדת ע"צ היותר טוב ומועיל כידוע:

ויאשיהו המלך החסיד כשראה את החרבן וישראל יגלה מעל אדמתו והיה מקום לחוש שתאבד תורה ויהדות ח"ו מישראל מה עשה כתיב (בדה"י ב') ויאמר יאשיה ללוים המבינים לכל ישראל תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. והנה אמרו חז"ל (במ' יומא דף נב:) תנו את ארון הקודש וגו' היינו שגנז את הארון, אבל לא נתבאר מה אומרו עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל, במה הגיע היום לעבוד באופן אחר ממה שהיה עד כה, וגם קשה להבין דברו אין לכם משא בכתף וכו' וכי עד כה היו נושאים את הארון, וכבר עמדו בזה בירושלמי שקלים ואכ"מ, אבל הענין בשביל שהיו עד כה הכהנים גדולים משוקעים בהתבודדות ואהבה ודביקות לה', וכך היו הלוים קדושי עליון, וא"כ לא היו יכולין להרביץ תורה ברבים ולהרבות תלמידים שמפריעים הדביקות כמש"כ לעיל, והיה מכונה עבודה קדושה זו בשם מרכבה לשכינה ובלשון המקרא נקרא בשם משא בכתף מקום משכן הדעת וכמו שבארנו בהע"ד לשון המקרא כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ועתה הזהיר המלך החסיד, שאין לכם משא בכתף כלומר אין לכם להתבודד ולהיות שקועים באהבת ה' ולהיות ספונים בפ"ע אלא עתה עבדו את ה' ואת עמו ישראל יחד, היינו במה שילמדו תורה ברבים ועפ"י דבר המלך קמו אז החרש והמסגר אלף כולם עושי מלחמה ותניא בספרי פ' האזינו שהיו עושים מלחמתה של תורה ואחריהם באו אנשי כנה"ג והזהירו עוד והעמידו תלמידים הרבה ובזה נתקיימה תורה ויהדות בישראל:

כך עלינו לעשות להחזיק הדת להרבות תורה בבתי מדרשים ולעשות כל תחבולות שאפשר שיתעסקו בתורה ברבים ולא לדקדק אם חבירו לומד לשמה או שלא לשמה