Rav Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv) on Right-Wing, Left-Wing and Jewish Unity, Part III

[For previous parts of this series, click here.]

The Netziv continues to respond to an editorial which argued that observant Jews should separate from non-observant Jews, for the sake of protecting their piety.

The editor wrote as his eyes saw, as he is there, that our generation is not like earlier generations. In earlier generations [he alleges], intermediate people were not in such grave danger of rejecting the yoke of Torah and commandments, as are the wayward and yoke-rejecting people of every generation. Today’s time is different; the Jew who does not intend and desire to stray from the Torah of Gd and to weaken on his right, is still in danger if he does not place Gd opposite him always, being careful lest his feet stumble from the path of life. Without paying attention, he could lose his eternity and his hope from Gd and from His holy Torah. One cannot contradict what the senses perceive, but examination of why this has happened is required.

First, one should know that it is not as the editor wrote, that since Yehudah was sanctified and Yisrael became a nation, there was never a generation as lawless as this, Gd-forbid. The truth is otherwise.

Even when we first entered Israel, and for many generations afterward when the compulsion for idolatry reigned and burned like an oven, as seen in Sanhedrin 102b, no one could be certain about himself that he would not come to idolatry, unless he acted in a path of piety, to continually turn his thoughts and path to Gd. We learned this from Yehoshua’s message to Israel (Yehoshua 24) after he laid out before them the possibilities of serving Gd and of serving the gods of the Emorites. He wanted the nation, “You cannot serve Gd, for Gd is holy, etc” and they replied as one, “No, for we will serve Gd,” and Yehoshua continued to say, “You are witnesses to yourselves that you have chosen to serve Gd,” and they declared, “Witnesses.” He added, “Now remove all foreign gods from your midst, and turn your hearts to Gd, Gd of Israel,” and the nation replied, “We will serve HaShem our Gd, and we will listen to His voice.” It is not clear what warning Yehoshua added at the end and what the nation replied. It is that Yehoshua knew that the inclination for idolatry would reign in Israel… and so he warned them not to trust their current desire to serve Gd, and he said, “If you truly accept that you will not worship idolatry, remove the foreign gods from your midst” against your will, meaning, even that which the Canaanites worship in your midst, remove against their will, so thatyou will not be drawn after them. “And turn your hearts to Gd,” meaning not to depend upon the idea that you could never come to idolatry even were you not turned to Gd. Turn your hearts to Gd, place Gd opposite your hearts always. This was Yehoshua’s warning, knowing prophetically that the inclination for idolatry would be in Israel, but the Jews did not know and the nation of Gd did not contemplate Yehoshua’s warning, and they replied this time as well, “We will serve HaShem our Gd and listen to His voice,” meaning that we need not worry so much. Even without turning our hearts continually to Gd, in the manner of piety, we will worship Gd and not idolatry. But what happened? In those generations they violated Yehoshua’s warning and stumbled for many generations…

The editor ruled and advised this generation to be cautious, to separate from each other entirely as Avraham separated from Lot. I beseech the editor! This counsel is harsh as swords to the body of the nation and its existence! When we were in our holy land, almost in our dominion, in the time of the Second Temple, the land was ruined and the House was destroyed and the Jews were exiled because of the strife between the Pharisees and the Sadducees! And needless hatred caused much bloodshed, and all without legal grounds. When a Pharisee saw someone being lenient insome matter, even though that person had simply sinned and was not a Sadducee, still, because of needless hatred he judged the person a Sadducee, who could be caused to die! And so bloodshed spread with permission and as a mitzvah, in error. The Torah hinted to this in Bamidbar 36:34, as is explained in Haamek Davar and Herchev Davar there. It is not unimaginable to think that we could reach that stage, Gd-forbid, today as well, such that in the eyes of a person who holds on to religion, one who does not follow service of Gd could be judged a heretic and distanced, and one would pursue the other with false, imaginary legal permission, and – Gd forbid – he could destroy the entire nation of Gd, even were we in our own land and dominion.

This is certainly true when we are conquered, in exile, the Jews as scattered sheep among the nations, compared to dust of the ground in exile, as Gd told Yaakov, “Your descendants will be as the dust of the ground.” The nations are compared to great, flooding waters, as Yeshayah wrote… And there is no way to save a clod of earth in the flood of great waters, unless the dirt will become hardened stone such that a river flooding it would not be able to roll it other than from place to place, without destroying it entirely. So, the Jews among the nations have no way to be saved other than to be the stone of Israel, to be joined in one group, such that no nation or tongue could destroy them.

How, then, could we say to separate one man from another, so that the nations would come and drown us bit by bit, Gd-forbid!

Hebrew here, including phrases I ellipsized:

הן המעריך כותב מה שעיניו רואות באשר הוא שם, כי לא כדורות הקודמים הדור החי עמנו. בדורות הקודמים לא היו הבינונים בסכנה כ"כ שיפרוק עול תורה ומצות כמו האנשים הזרים ופורקי עול שמצויים בכל דור, ולא כן העת החיה, האדם מישראל אשר מראש אין בדעתו ורצונו לסור מאחרי תורת ד’ ולא למוט מימינו, מ"מ אם לא ישוה ד’ לנגדו תמיד להזהר שלא ימוטו רגליו מני אורח חיים, הרי הוא בחזקת סכנה ומבלי משים יאבד נצחו ותוחלתו מד’ ותורתו הק', ואין להכחיש מה שהחוש רואה, אלא שנדרש לחקירה מדוע קראנו כל אלה:

ומראש יש לדעת שלא כדברי המעריך אשר מאז היתה יהודה לקדשו ישראל לגוי לא היה דור פרוץ כעת הזה ח"ו, לא כן האמת, כי גם בעת בואנו לאה"ק והרבה דורות אחרי כן אחרי שהיה יצרא דע"ג שולט ובוער כתנור וכדאיתא (בסנהדרין דף קב:) ממילא לא היה איש בטוח בעצמו שלא יגיע לידי ע"ז אם לא שהתנהג בדרך חסידות להטות מחשבותיו תמיד שיהא נוכח ד’ דרכו. ודבר זה למדנו מדברי יהושע לישראל (בס' יהושע כד), אחרי אשר הציע לפניהם עבודת ד’ ועבודת אלהי האמורי וגם הזהיר את העם ואמר לא תוכלו לעבוד את ד’ כי אלקים קדושים הוא וגו' והמה ענו כשורה לא כי את ד’ נעבוד, והוסיף יהושע לאמר עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ד’ לעבוד אותו ויאמרו עדים, הוסיף עוד ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את לבבכם אל ד’ אלקי ישראל ויאמרו העם אל יהושע את ד’ אלקינו נעבוד ובקולו נשמע, ולא נתבאר מה זה הוסיף יהושע באחרונה להזהיר ומה ענו אותו העם, אלא הענין שידע יהושע יצרא דע"ז ישלוט באה"ק וכדאיתא במדרש שה"ש עה"פ רחצתי את רגלי איככה אטנפם, שאמרו ישראל בדורו של עזרא שאינם רוצים לשוב לאה"ק משום שרחצתי את רגלי מיצרא דע"ז איככה אטנפם, שאותו מקום משיאנו לע"ז, ע"כ הזהיר יהושע אותם שלא תהיו בטוחים על רצונכם היום לעבוד את ד’, ע"כ אם באמת אתם מקבלים עליכם שלא לעבוד ע"ז, בע"כ תסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם, היינו אפי' מה שהכנענים עובדים ע"ז בקרבכם, תסירו בע"כ, כדי שלא תהיו נמשכים אחריהם,

וגם הטו את לבבכם אל ד’, פי' שלא תסמכו אשר גם מבלי משים לב אל ד’ לא תגיעו לידי ע"ז, אלא תטו את לבבכם אל ד’, לשוות את ד’ נגד לבבכם תמיד, זאת היה אזהרת יהושע אשר ידע בנבואה יצרא דע"ז באה"ק, אבל ישראל לא ידע עם ד’ לא התבונן באזהרת יהושע, ויענו גם בפעם הזה את ד’ אלקינו נעבוד ובקולו נשמע, פי' אין לנו לירא כ"כ, אלא גם בלי הטית הלב תמיד שהוא דרך חסידות, לא נעבוד ע"ז אלא את ד’ אלקינו, והנה מה עלה בדורות הללו עברו על אזהרת יהושע ונכשלו כמה דורות עד שבא שמואל הנביא וחזר להזהיר ע"ז כמבואר (בס' שמואל א' ז'), ויאמר שמואל אל כל בית ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ד’ הסירו את אלהי הנכר וגו' והכינו לבבכם אל ד’ ועבדוהו לבדו וכתיב שם דאז עשו כן ויסירו ב"י את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את ד’ לבדו, ומשמעות לבדו, לא את עצמו וביתו כי אם את ד’ והיינו אזהרת והכינו לבבכם וגו', שהוא מדה גבוהה למעלה מטבע האנושית והוא דרך החסידות ומש"ה נתקיים בידם הרבה דורות עד שהגיעו למלכי ישראל ויהודה החוטאים ומחטיאים ועוד סיבה אשר יבואר לפנינו וחזרו ליצרא דע"ז עד שגלו, ובביאורנו על התורה הנקרא העמק דבר בארנו שגם התורה הזהירה ע"ז ע"י משה רבינו ומוסרו בס"פ נצבים ראה נתתי לפניך היום וגו' ואין כאן מקום להאריך ולבאר יותר, אבל כ"ז היה בדור שהיה יצרא דע"ז בוער בישראל, ולא היה בכח האדם לעמוד בנסיון אם לא בדרך החסידות משא"כ מאז שהתפללו אנשי כנה"ג על יצרא דע"ז כדאיתא ביומא (דף סט:), שוב אע"ג שהי' בכל דור הרבה פורצי דרך התורה מ"מ לא הי' אלא בהתגברות התאוה או שארי מדות רעות ומי שאין בו טבע אותם המדות לא היה נמשך אחרי בעלי עבירה הללו, ולא היו הבינונים מסוכנים שלא יכשלו ברשת בעלי עבירה, אבל בדור החי שרבו אפיקורסות ושבושי דעות באמונת התלמוד וכדומה, וכבר אמרו חז"ל (במ' ע"ג /ע"ז/ דף כז:) לא ישא ויתן אדם עם המינין כו' ומפרש בגמ' מינות דמשכא דאתי לממשך בתרייהו, מש"ה מי שאינו משים אל לבו להזהר הרבה הרי הוא בחזקת סכנה שיהיה נגרר גם הוא במשך איזה זמן:

והנה המעריך הורו והוגו עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט, במטותא מן המעריך עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה, הן בשעה שהיינו באה"ק וברשותנו כמעט בבית שני נעתם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל בסבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים וגם הסב מחמת שנאת חנם הרבה ש"ד מה שאינו מן הדין היינו בשעה שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר אע"ג שלא היה צדוקי כלל אלא עשה עבירה, מ"מ מחמת ש"ח היה שופטו לצדוקי שמורידין אותו, ומזה נתרבה ש"ד בהיתר ולשם מצוה בטעות וכבר רמז ע"ז בתורה (ס' במדבר סי' לו מקרא ל"ד) כמבואר בהע"ד והר"ד, וכ"ז אינו רחוק מן הדעת להגיע ח"ו בעת כזאת ג"כ אשר עפ"י ראות עיני א' ממחזיקי הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג עפ"י דרכו בעבודת ד’ וישפטנו למינות ויתרחק ממנו ויהיו רודפים זא"ז בהיתר בדמיון כוזב ח"ו, ושחת כל עם ד’ חלילה זהו אפילו אם היינו בארצנו וברשותנו:

ומכש"כ בשעה שאנו כבושים בגולה ושה פזורה ישראל בין אוה"ע, ואנו נמשלים בגולה כעפר הארץ וכמו שאמר הקב"ה ליעקב אבינו והיה זרעך כעפר הארץ ואוה"ע נמשלו למים רבים שוטפים כדכתיב בס' ישעיה הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ואין תקנה לגוש עפר בשטף מים רבים אם לא שנעשה מן העפר אבן מוצק אז אפי' נהר שוטף עליו אינו מגלגלו אלא ממקום למקום אבל אינו מאבדו לגמרי כך ישראל בעמים אין להם תקנה אלא להיות אבן ישראל, היינו שיהיו מחוברים באגודה אחת אז אין אומה ולשון יכולים לאבדם, והאיך נאמר להפרד איש מרעהו ויבאו אוה"ע ושטפונו מעט מעט ח"ו: