Unity, Rav Kook Style

I came across Rav Kook's introduction to Shabbat ha'Aretz last week, and just loved it. Here it is in translation; it's perfect for after Tisha b'Av.

The ellipses are because I translated this for the new edition of Toronto Torah, where we have space limitations; feel free to read the full Hebrew, which I have included at the end.


All of the justifications I present on behalf of our brethren… who depend upon the permission and release [of the land] practiced in past sabbatical years from the rulings of sages who found this appropriate due to needs of that time, are only intended to inform people not to equate these labourers, who act based upon proper rulings, with those who violate the laws of Torah, G-d forbid.

It is also to strengthen our brethren, scattered in the diaspora, who yearn to come and settle in the desirable land and would do so if only they would be shown a way to be supported by the labour of their hands. They fear the halt of labour in contemporary shemitah, when the Divine blessing is still hidden until its revelation, may it come speedily. Especially those who desire to invest large sums to establish orchards, vineyards, fields of grain and pleasant gardens… As a result [of their fears] these people withdraw their hands from the holy land and sink themselves into the lands of the nations…

But it would be gravest desecration to deduce from this any laxity in this holy and beloved mitzvah [of settling the land] on the part of one in whose heart G-d has placed a pure spirit and sufficient courage and faith to practice the laws of shemitah fully! He will be blessed by G-d, who dwells in Zion, who wants the desirable land and the sanctity of her mitzvot…

This requires no announcement, but no individual or institution should use our words to compel work during shemitah, G-d forbid, even with the permission and release, on the part of these men of heart who have love of G-d and desire for His mitzvot in them. They desire with all their heart to guard and fulfill the mitzvah of shemitah as it is stated, without any of the leniencies offered due to contemporary difficulties. And certainly, these, too, in whose hands enters full observance of the mitzvah, must judge favourably, with total feelings of honour and love of Israel, all those whose individual or communal circumstances compel them to conduct themselves with this permission and release. "Do not think evil of another in your hearts… and love truth and peace." (Zecharyah 8:17-19)

Original Hebrew (also available on Hebrewbooks.org here):

כל הדברים אשר הרציתי ב"מבוא" להמליץ על אחינו יושבי אדמת קדשנו ת״ו הסומכים על ההיתר הנהוג משמטות שעברו ע"פ הוראת חכמים שמצאו את הדבר נכון להורות בו הלכה למעשה להוראת שעה, לא באו כי־אם להודיע שלא להשוות את העובדים הללו — העושים את מעשיהם ע"פ הוראה מסודרת — לעוברי חק תוה״ק חלילה. וכן למען חזק את רבים מאחינו פזורי הגולה, הכמהים לבא ולהאחז בארץ חמדה אם רק יראה להם דרך איך להתפרנס מעמל כפיהם, ופוחדים הם מפני הפסק העבודה בשביעית בזמן הזה, אשר ברכת ד' עודנה חבויה עד בא עת הגלותה ב"ב. וביחוד אותם החפצים להשקיע סכומי־כסף גדולים לכונן פרדסים, כרמים, שדי־תבואה, גני־חמד, שהם דואגים מאד מפני שביתת המסחר והפסק חבורו בשביעית, שעל־ידי־זה לא יוכל להתכונן במדה הגונה גם בכל ימות השנים

כולם. מתוך כך אלה ואלה מושכים את ידיהם מארץ הקדש ומשקעים עצמם בארץ־העמים, וקדושת חמדת ישיבת ארץ־הקדש ובנינה נעזבת מהם. לפיכך מצאתי לנפשי חובה, לבאר את תכן ההיתר הנהוג על־פי ההפקעה בעת ההכרח, למען דעת, שאם ידרש הכרח ישיבת

אה"ק להתנהג בו, הרי הדבר ערוך ונכון ע"פ יסודות נאמנים, וחלילה לעזוב משוס זה את חמדת ארץ צבי, ומעלות־בקודש העליונות, אל הפרט ואל הכלל האמורים. נזכרים ונעשים בישיבתה ובנינה ע"י עם ד' אסירי התקוה.

אבל הלילה וחלילה לדון מזה איזו התרשלות מקיום המצוה הקדושה והחביבה הזאת, לכל אשר נתן ד' רוח־טהרה בלבבו ודי אמץ ובטחון בנפשו לעשות ולקים את כל פרשת דבר השמטה, כהלכתה וכמאמרה  — ברוך יהיה לד' שוכן ציון החפץ בארץ חמדה ובקדושת מצותיה התלויות בה, אשר בהם אוצר חביון גנוז ושרש גאולת עולמים לגוי קדוש על אדמת הקדש.

וכגון דא ודאי אין צריך למודעי, שלא ימצא שום יחיד או מוסד, שישתמש בדברינו, לכוף חם ושלום לעבוד בשביעית, אפילו ע"פ סדרי ההיתר בדרך ההפקעה, את אלה אנשי לב אשר רוח אהבת ד' וחמדת מצותיו נוססה בהם. והם רוצים בכל לבם לשמור ולקיים את מצות השמטה כמאמרה בלא שום דרכי הקולות שנאמרו מפני דוחק השער. ובודאי ידעו גם אלה אשר תעלה בידם שמירת המצוה במילואה לדון לכף זכות בכל רגשי כבוד ואהבת ישראל את כל אלה שמצבם בפרט או מצב הישוב בכלל מכריח אותם להתנהג ע"פ סדרי ההיתר וההפקעה, "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם והאמת והשלום אהבו."